פסק-דין בתיק ע"ע 41105-02-12

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.     לפנינו ערעורי שני הצדדים על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור מר אליהו מחלב ומר אילן לוי; תע"א 2323/09) אשר קיבל בחלקה את תביעת מר אנדרס (להלן - המשיב), לתשלום זכויות שונות הנובעות מפיטוריו על אתר, ומתקופת עבודתו במשרדו של מר בן דור (להלן - המערער).

רקע עובדתי

2.     המערער הוא בעל משרד אדריכלים "בן דור". המשיב, אשר עלה ארצה מארגנטינה כ -3 שנים עובר להגשת תביעתו, הוא אדריכל בהכשרתו, אך אין לו רישיון לעסוק בארץ כאדריכל. המערער העסיק במשרדו את המשיב החל מיום 1.10.2007 ועד ליום 29.3.2009, כעובד שכיר במשכורת חודשית.

3.     בשלב כלשהו החליטו הצדדים לשתף ביניהם פעולה בפרויקטים אדריכליים שונים, ולהתחלק ברווחיהם. בין הפרויקטים הללו חל הסכם שיתוף הפעולה בין הצדדים גם ביחס לפרויקט "פנינת הר נוף" (להלן - הפרויקט). בחודש ינואר 2009 נחתם בין הצדדים מסמך "עקרונות להסכם", המסדיר את חלוקת הרווחים ביניהם לגבי אותם הפרויקטים (להלן - ההסכם). זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי הפרויקט. המשיב טען כי ההסכם אינו חל על הפרויקט האמור, שכן הוא שייך לו באופן אישי, והחל לעבוד עליו כשנה לפני שהציע למערער להצטרף אליו.

4.     ביום 26.3.2009 התעורר ויכוח חריף בין הצדדים במשרד המערער, במהלכו הזמין המשיב את המשטרה. הוויכוח נסב על כך שהמשיב הכניס למחשב המשמש אותו במשרד המערער דיסק נייד  (DISK ON KEY)והמערער נטל אותו מידיו לאחר שהמשיב סירב למחוק ממנו חומר שהועתק, על פי הנטען, מהמחשב, הנוגע לפרויקט. המשיב הקליט את הויכוח, והגיש תמליל שלו לבית הדין.

5.     ביום 29.3.2009 נתן המערער למשיב מכתב פיטורים, בו הודיע לו כי הוא מפוטר לאלתר. המשיב פוטר מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

6.     המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה נגד המערער, ובה נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, השלמת תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה והשבת ניכוי שלא כדין בגין ימי מחלה. כמו כן תבע המשיב תשלום פיצויי הלנה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. המערער טען כי יש לאשר צו לקזז מכל סכום שייפסק לטובת המשיב דמי חופשה שנוצלו ביתר.

7.     יוער כי בתחילה נכלל גם רכיב תביעה המתייחס לתשלום בגין הפרויקט, אולם לבסוף הועבר הנושא להכרעה בבוררות. העתק מפסק הבוררות, שאושר ע"י בית המשפט המחוזי, אף הוגש לבית הדין האזורי.

8.     בית הדין האזורי קבע כי שכרו הממוצע של המשיב ב-12 חודשי עבודתו האחרונים עמד על סך 19,647 ש"ח. כמו כן אין חולק כי המערער לא הפריש עבור המשיב הפרשות לפנסיה כנדרש, החל מחודש ינואר 2008.

פסק הדין האזורי

9.     בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי הוכח שהמשיב ביצע עבירת משמעת, אשר הצדיקה את פיטוריו לאלתר, וכן שלילת דמי ההודעה המוקדמת. עם זאת, קבע בית הדין כי לא היה מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים באופן מוחלט. זאת לאחר ששקל את כלל נסיבות העניין, ואת השיקולים הבאים בפרט: התנגדות המשיב לפעול על פי הוראותיו של המערער; העסקת אדריכל שכיר על ידי המשיב, באופן פרטי, ממשרדו של המערער וללא רשותו; הויכוח שהתגלע בין הצדדים ביום 26.3.2009, בו עלה חשש שדברים פנימיים יועברו למחשב המשיב; ונסיבות מקלות של המשיב הן בפן האישי והן בפן המקצועי. לפיכך מצא בית הדין האזורי כי יש מקום להפחית את שיעור פיצויי הפיטורים ל- 80% מהסכום.

בית הדין קבע, כי אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה, שכן בנסיבות העניין שוכנע כי היו חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לעצם החיוב בתשלום פיצויי הפיטורים, ומשכך חייב את המערער לשלם את פיצויי הפיטורים המופחתים למשיב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בלבד, ממועד הפיטורים. כמו כן, נוכח קביעתו כי אכן עבר המשיב עבירת משמעת, וכי בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה לצפות מן המערער כי ימשיך להעסיקו, דחה בית הדין את התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

10.        אשר לרכיב השעות הנוספות קבע בית הדין קמא, כי המשיב לא הציג אף לא ראשית ראיה לכך שעבד שעות נוספות, ומשכך אין מקום להעביר את נטל הראיה אל המעביד. בית הדין קבע כי אין חולק כי גם רישומי השעות שנעשו על ידי המערער נרשמו על סמך הרישום שנמסר לו מפי המשיב, וכן כי לא נוכה משכרו של המשיב כאשר החסיר שעות. בית הדין התרשם כי המערער נתן אמון במשיב, ונתן לו חופש פעולה ביחס לשעות עבודתו, וכן כי לא הוכחה טענת המשיב כי השלים כל שעה שהחסיר. משכך דחה בית הדין את התביעה ברכיב זה.

11.        אשר להשבת הניכוי שניכה המערער משכר האחרון של המשיב בגין דמי מחלה, בית הדין קמא התרשם, כי לא סוכם בין הצדדים מנגנון כלשהו של התחשבנות לגבי ימי מחלה שלא נוכו בזמן אמת, ומשכך קבע כי אין מקום לניכוי הסכום כולו בבת אחת, כפי שנוכה משכרו האחרון של המשיב, וכי על המערער לשלם למשיב את שנוכה משכרו ברכיב זה.

12.        אשר לפדיון החופשה קבע בית הדין, כי חישובי המשיב לעניין זה אינם ברורים לו. לפיכך, ולאור הראיות שעמדו לפניו בעניין זה, הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי המשיב ניצל את מלוא ימי החופשה שעמדו לרשותו. בית הדין העיר, כי לכל אורך ההליך נמנע המשיב מהצגת תלושי שכרו, באופן שיש בו כדי להשליך על מסקנותיו לגבי רכיב זה ורכיבים אחרים שנתבעו.

מנגד קבע בית הדין, כי אין מקום לקיזוז דמי חופשה שנוצלו ביתר, נוכח העובדה שבתלושי השכר שהוצגו על ידי המערער, לא צוין מאזן ימי החופשה שנותרו לאחר ניצולם בכל חודש, ונוכח אי הבהירות בין הצדדים ביחס לשאלה אילו ימים נחשבים כימי חופשה ואילו כניצול ימי חג.

13.        כמו כן, קיבל בית הדין את תביעת המשיב לתשלום הפרש דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, וקבע, כי המערער איננו רשאי לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות המשיב דמי חופשה שנוצלו ביתר, נוכח חוסר הבהירות בחישובי הצדדים לעניין זה, כאמור.

14.        נוכח תוצאת פסק דינו, הטיל בית הדין האזורי על המערער תשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח.